ארגז שמתחפש לארמון

אמנם לא פורים עכשיו, אבל חופש גדול עכשיו!!  וזה זמן מצויין להפוך ארגז פשוט לארמון .
(… אפשר בהחלט לעשות את היצירה הזו גם בחג פורים).
כל מה שצריך זה לטייל ברחובות, למצוא ארגזים נטושים, ולהביאם הביתה.
הארגזים הללו ישמחו מאד- הם יחזרו מן המתים, אל הגילגול הבא שלהם.
בגילגול הבא- הם הופכים לארמונות!!!

כל שדרוש הוא עיפרון לתכנן קווים כלליים של קומות חלונות דלתות וכד',
והמון צבע גואש ומכחולים בידיהם של ילדים עליזים בחופשה.
אפשר גם עם צבעי מים או צבעי פנדה. העיקר שהארגז יתקשט, לא חשוב איך.
(אם הארגז מלא כיתובים, אפשר לצפות אותו תחילה בנייר לבן).

לבסוף, כשהכל יבש, אפשר לחתוך  (עם סכין חיתוך) את פתחי החלונות והדלתות-
להסיר לגמרי, או להשאיר אותם מחוברים בקצה אחד, כך שאפשר לפתוח ולסגור אותם.
אפשר גם להדביק 'רצפה' בין הקומות.
אפשר לפעור מאחור חורים גדולים (ואז זה כמו תאטרון בובות שכזה..)

ו… עכשיו להצגות והמשחקים!!
הילדים (וגם אנחנו..)
יכולים להיות נסיכים ואבירות או נסיכות ואבירים,
או לתת לבובות להיות מלכים ומלכות..
הכל תלוי בגודל הארגז, או בגודל הדמיון
🙂

***
(בתמונות- מיה, נועה, רוני, עמרי, מאיה, יעלה, הילי נעמה ושחר-
מהצהרון שלי, בתשע"ה)
****
ואחרי שניצור ונציג ונשחק..

אנחנו יכולים לחשוב על 'בית',
ומה הוא 'בית' עבורנו..
ומה באמת יכול להפוך בית ל'ארמון' עבורנו?
אולי ..אם לא נראה בחופש הגדול הזה "מטרד", אלא "הזדמנות"-
ה'בית' הפנימי שלנו כבר יתרחב מעצמו?!
ואולי …
אנחנו, שיוצרים ביחד עם ילדינו,
זה כשלעצמו,
כבר הופך לנו את הבית ל'ארמון משפחתי' של ממש?!!
🙂

סביבון "קסם הצבעים".

תכף חנוכה, וזה יהיה פוסט ממש קצר, אבל ממש קסום!!
אני עושה את "סביבון הצבעים" הזה כבר שנים רבות עם ילדים,
והילדים תמיד מוקסמים!
אבל מה שמצחיק הוא שאפילו אני- מוקסמת ממנו כל פעם מחדש כמו ילדה קטנה  🙂

זה פשוט:
משרטטים על דף שלושה מעגלים, עם  4 קוים שחוצים אותם
(הקווים- אפשר פשוט לקפל לחצי , לרבע, ולשמינית)
צובעים כך:
לכל מעגל בוחרים זוג אחד מתוך שלושת צבעי היסוד: אדום צהוב כחול.
(רצוי לשים לב שבין המעגלים, לא ייצא כחול מתחת לכחול \ אדום מתחת לאדום וכו')
את העיגול גוזרים, מדביקים על קרטון קשיח כלשהו (למשל של קופסת קורנפלקס..) וגוזרים שוב.
מחוררים בנקודת המרכז, ונועצים שם מסמר\ גפרור\ \ סיכה מתפצלת\חרוז..
(לחיזוק שמים חתיכת פלסטלינה, או מחזקים עם דבק חם).
ועכשיו- הקסם!!!
תראו מה קורה כשמסובבים:

צבעי היסוד (שקוראים להם גם 'הצבעים הראשוניים')  נעלמים,
ובמקומם מופיעים הצבעים המשניים: כתום, סגול וירוק!!
זה פשוט אדיר לראות את זה קורה מול עינינו! מהירות הסיבוב מערבבת את הצבעים במוחנו.
(המוח פשוט לא עומד בקצב, ולא מצליח להבחין בצבעים בנפרד, אז הוא 'מערבב' אותם).
יאללה, רוצו לנסות.
🙂
******

ואני הרי לא יכולה בלי כמה מילים של 'מעבר'..
(ובטח היום, כשאני אחרי סופ"ש של ריטריט רוחני מיוחד..!)
אז-
זו הזדמנות עבורנו הגדולים לחשוב על כל מני דברים אחרים
שבהם המוח שלנו אולי 'טועה' בתפיסת המציאות,
לחשוב על כך שהמציאות היא לא 'מציאות' אחת,
היא 'מתאימה עצמה' ל'סיפורים' שאנחנו מספרים לעצמנו עליה.

המוח שלנו הוא לפעמים די 'טריקי',
ולפעמים ה'בטוח שזה ככה' שלו, אינו 'בטוח ככה' בכלל.
לפעמים יש עוד הרבה 'ככה' אפשריים אחרים.

נסו ותראו- לפעמים כש'מחליפים סיפור',
המציאות פתאום אחרת לגמרי
ממש כמו הסביבון המשתנה הזה!

כרטיסי ברכה "צומחים".

כרטיסי ברכה עם 'טוויסט' של חלק אחד שזז, וגורם לפרחים המצויירים 'לצמוח' עוד ועוד,
בדיוק כמו שאנחנו מאחלים לעצמנו כל שנה מחדש.
(בין אם מדובר על צמיחה פיזית, כשקטנים,
או על צמיחה רוחנית \נפשית\ כלכלית.. כל אחד ומשאלותיו הוא- כשגדולים)
אז-
את גליון הבריסטול מחלקים לשתי רצועות ארוכות.
אחת היא רצועת הבסיס,
והשניה היא הרצועה 'הנוסעת' אותה מקפלים סביב רצועת הבסיס שמהווה את ה'מסילה'.
מאחור- גוזרים את החלק המיותר ומדביקים את שני הקצוות של הרצועה הנכרכת זה לזה.
ממקמים את הרצועה הנוסעת גבוהה יחסית,
ומציירים עליה פרחים שגבעוליהם יורדים בקווים ישרים וממשיכים על גבי רצועת הבסיס עד למטה.
צובעים ומוסיפים עלים לאורך הגבעולים.
כש'נסיע' את הרצועה הנכרכת כלפי מטה הפרחים יהיו קטנים יותר,
וכשנעלה אותה מעלה- הפרחים 'יצמחו'!
זה הכל. כמה פשוט.

ילדים כל כך אוהבים דברים שזזים!
וגם אנחנו.
🙂

**
אחרי שנכין עם הילדים כרטיסי ברכה צומחים,
אפשר גם לנחפש בתוך ליבנו  את המקומות בהם אנחנו רוצים לצמוח השנה,
ולצייר לנו אותם  כמן כרטיס ברכה פנימי,
לאט ובסבלנות, לאורך השנה, עם כל צבעי הנפש שלנו.
**

שנצמח,
בנפש, ברוח..
אמן.

בית גפרורים

כמה פשוט להכין בית גפרורים  חמוד שכזה!

החומרים הדרושים:
מן המטבח- תקחו קופסאת קורנפלקס, וקצת גפרורים
(אפשר במקום  גפרורים אמיתיים גם לקנות 'גפרורי-כאילו'  שיש בחנויות היצירה- רגילים או צבעוניים).
בנוסף תצטרכו קצת  דבק פלסטי,
ולמי שרוצה להוסיף לבית חצר, עצים וחיות, אז רצוי-  גם קצת פלסטלינה.
מקופסת הקורנפלקס גוזרים את החלקים שהם ה'רוחב' של הקופסא :
להלן-רצועות ארוכות וצרות של קרטון חזק.
(את החלקים האחרים שימרו לעבודות אחרות.. אמרה דינה שלא זורקת כלום אף פעם .. חחח)
מורחים על רצועת הקרטון דבק פלסטי, ואז, מניחים בסבלנות את הגפרורים, צמודים זה לזה.
(אם אלו גפרורים רגילים, שמים אותם כך שה'ראש" האדום שלהם מונח פעם לצד זה ופעם לצד שני,
ואם אלו 'גפרורי הכאילו' הרי שממילא אין להם 'ראש').

ה'בית' עצמו עשוי מרצועה ארוכה , מקופלת לארבע פאות ומודבקת בקצה,
ורצועה נוספת קצרה יותר, המקופלת לשניים, ומהווה את הגג המודבק מעל.
(הכי נוח להדביק את הקרטון עם דבק חם, אבל אם אין, אז גם דבק פלסטי יספיק).
יכולים אחר כך להוסיף לבית גם דלת וחלונות, מקרטון צבוע או מחתיכות גפרורים קטנות.

אם יש סבלנות וחשק להמשיך, מדביקים את הבית על חתיכת קרטון נוספת,
(ההיא ששמרנו.. אפשר להדביק שתי שכבות יחד שיהיה חזק יותר, או חתיכת קרטון מארגז כלשהו),
ומרצועות קרטון נוספות, עם גפרורים מודבקים, יוצרים גדרות סביב לחצר.
את משטח ה'חצר' אפשר לצבוע בירוק, או למרוח עליו פלסטלינה ירוקה של 'דשא',
ואפשר להוסיף שם, בחצר, גם עצים וחיות משק, או כל מה שמתחשק-
מקרטון צבוע, או מפלסטלינה,
או משניהם- קרטון שמורחים עליו פלסטלינה.

פשוט-
זה לפעמים הכי כיף!
***

חג האהבה היום-
זה לא חייב להיות רק חג של פרחים ושוקולדים לבני הזוג,
זה יכול להיות גם אהבה שתתבטא בזמן איכות של שני בני הזוג, עם ילדיהם האהובים, לא?!
או
שתתחילו את היצירה איתם,
ואחר כך הם כבר יתלהבו להמשיך לבד וליצור שכונת גפרורים מפוארת,
ואתם- בנתיים תוכלו ללכת ,לשתות לכם כוס יין, ולאהוב זה את זה.
🙂

יומולדת.. ברחובות העיר

הגיע יום ההולדת של הילד הכי גדול בבית.  הוא כבר לא ילד, אבל בשבילי …
הוא גם – הילד ההוא שהכרתי בגיל 20 , וגם- מה שהוא צמח להיות, מאז.
הוא  שניהם, וכל הגוונים והמורכבויות שבתווך.
אז חיפשתי משהו מיוחד לעשות איתו ולמענו, וכך נולד הרעיון:

"סיור גרפיטי בתל אביב"

זו קרן  המקסימה, שחשפה אותי לנושא המרתק הזה. אלופה שכמותה..  שוב תודה, קרן   .
היא חשפה, אבל אני נדבקתי חזק בחיידק.  אנסה להדביק גם אתכם.  זו אחלה מחלה .
אז …
הזמנתי חברים בשישי אחה"צ  , לחניון שברחוב אליפלט,
ומשם יצאנו להסתובב יחד ברחובות הקטנים של שכונת פלורנטין.
ככל שיותר קטן, ו'שכוח אל'- ככה יש יותר סיכוי למצוא שם אמנות רחוב.
זאת- מפני שמתקיים כאן מן סטטוס קוו שכזה:
האמנות הזו האסורה, הנעשית על גבי רכוש ציבורי ובאופן לא חוקי,
שם, במקומות  ה'שכוחים' יותר, שבדרומה של העיר- שם הרשויות נותנות לה לשרוד.
שם כבר מוכנים לאפשר לנו לראות את יופיה, ואת הרבדים והעומק שהיא מוסיפה..

ואנחנו – טיילנו לנו בין הרבדים , וצללנו לעומקים.
צללנו עד לימי יוון העתיקה , שם , על קיר בפומפיי כתב מישהו:
"אני רוצה לשבור את צלעותיה של אלת האהבה.
אם היא יכולה לשבור את ליבי העדין,
למה שאני לא אוכל להכות אותה בראשה?!"
(כבר אז היו אהבות נכזבות.  כבר אז רצו לזעוק על הקירות).
צללנו גם אל ניו יורק של שנות השישים, שבעים, שמונים..  עם ה'היפ הופ',
ועם הצורך של קבוצות שוליים  למחות נגד הממסד, ועם החיפוש אחר דרכי ביטוי של ה'אני',
ועד היום- כשהתחום הזה , רב הגוונים והסגנונות,
כבר נחשב ל"אמנות"  של ממש (ולא רק 'ואנדליזם') , ומלמדים אודותיו באוניברסיטאות,
והאמנים מרושתים באינטרנט על פני כל העולם,
ובגלריות הנחשבות ובמוזיאונים הגדולים לאמנות- אוצרים תערוכות של גרפיטי ואמני רחוב.

אז…
הנה אני מסבירה…

והנה 'קהל החברים'  – מסתכלים, קולטים את הרחוב , ומקשיבים ל'מדריכה'…

והנה רפי מתיישב לצילום תחת גרפיטי ה'מזל טוב' שהכנו לו… (לא נסגיר את ה'עבריינית' שהעיזה לבצע את הפשע  🙂  )

והנה הפיקניק העירוני שעשינו בתום הסיור…

***
תודה לאיש שלי , הנהדר, שהשנים רק משביחות אותו !!!
תודה  שזומנה לי ההזדמנות הזו, לחקור תחום חדש ומרתק כל כך,
ותודה למרחב הציבורי, ולאנשים יוצאי הדופן שיוצרים לנו "עיתון רחוב" ו"מוזיאון פתוח" , 
ומשקפים לנו את היומיום, ואת הלכי הרוח והלכי הנפש.

***
אם יש לכם איזו שעה פנויה- צאו לשוטט ברחובות העיר, בלי למהר להגיע  לשום מקום.
דברים קסומים  אולי יקרו , ויתגלו לכם.
(ואם אתם רוצים שאדריך אתכם בשבילי עולם הגרפיטי- רק בקשו,  עכשיו אני 'מומחית'  ).

***
בפוסט הבא אני מקווה לפרט קצת יותר על עולם הגרפיטי, ולספר לכם על כמה מ'אמני הרחוב' המעניינים!

פרפרים עליזים – מפימו.

פרפרים ,  בכל מני צבעים,
באו אלי,  ביום אביב נעים..

אז הנה  פרפרי הפימו שעשיתי עם הילדים בקייטנת הפסח, לצד  עוד כל מני עבודות "אביביות".

 בני השבע והשמונה, אבל גם בני השלוש והארבע- כולם הצליחו לבד לבד.
כל שדרוש הוא הסבר קל וברור!
בתמונה- מיקה והילה 'בוראות' פרפרים :

 הנה ההסבר הקל, בן ששת השלבים,  לפניכם:

זה הכל. זה באמת פשוט.
כשהפרפרים מוכנים. מכניסים לתנור (או אפילו טוסטר אובן) בחום של 100 מעלות, לכרבע שעה.
הנה כך נראו הפרפרים לאחר האפיה בתנור:

וכך הם נראו לאחר שהדבקתי אותם על 'מקלות רופא' צבעוניים,
וכך הם הפכו להיות סימניות להגדות הפסח או לכל ספר אחר,
או סתם פרפרים על מקל, שאפשר להחזיק בם ולעוף איתם לאן שהם עפים..

*****

אז בואו נעוף… לאן שמתחשק.
נלמד מהפרפרים על "חופש",
ונעשה  קצת פחות 'חשבון' לכל העולם..
***

שיהיה חג חירות שמח!

ליצני סול מצחיקים , וגם 'מד גובה' מרהיב!

מה שכיף בליצן זה שלא משנה איך הוא יוצא- הוא תמיד מצויין!
כי לליצן מותר להיות עקום ומצחיק והכל..
****
כל שנה, לקראת פורים-
אני מפזרת המון שאריות סול צבעוניות על השולחן, וכמה בקבוקוני דבק  UHU ,
ונותנת לכל ילד מספריים, ועיגול שגזרתי מסול לבן – שיהיה ראש הליצן .
(כשיש להם משהו כנקודת התחלה, זה עוזר).
מכאן הם כבר זורמים לבד.

לקטנים יותר:
אפשר להראות איך מלבנים ארוכים  ,או צורות מעוגלות יותר, כמו של 'גזר'-
יכולים  להפוך למכנסיים ושרוולים.
אפשר  גם לעזור להם ולהכין את בסיס הבגד, והם כבר יוסיפו עליו את כל השאר-
ידיים, נעליים וקישוטים.

זה הכל.
מדביקים בסוף שיפוד מאחור, ויש לנו אחלה ליצן לשחק ולהציג איתו !!
אפשר גם לקשט איתו משלוח מנות,
או אפילו- סתם לתקוע את הליצן בעציץ שבבית, שיצחיק אותנו משם.

ואם יש לכם זמן וחשק להכין עוד ועוד ליצנים-
אז…  אפשר כבר להדביק אותם יחד בתמונה עליזה
(על כל רקע שהוא- משטח עץ,קאפה, פוליגל, קנבס..)

אני  , במקום תמונה רגילה, הכנתי עם הילדים "מד גובה":
הדבקתי את הליצנים של הילדים על פוליגל שחתכתי ממנו רצועות ארוכות וצרות,
והוספתי בצד בטוש פרמננטי סרגל מדידה
(סנטימטרים- מ40, ועד 160. תולים אחר כך על הקיר בגובה 40 ס"מ מהרצפה).

הנה מדי הגובה בהמוניהם, רגע לפני שהילדים לקחו אותם  לבתיהם:

והנה חן הנסיכה, עם מד הגובה שהיא הכינה:

***
הנה, לפנינו סופשבוע פורימי, ועוד שני ימי חג-
אז בהחלט אפשר לפצוח עם הילדים ב"סדנת ליצנים" עליזה!
הכינו: תמונות, מדי גובה, מוביילים, מגנטים, בובות הצגה…
כל מה שמתחשק- הליצנים הללו יודעים להתאים עצמם אליו.
***
בואו ניתן להם  – לליצנים ולילדים – להשפיע עלינו ,
(לפחות בפורים..)
ונעיז להיות קצת שטותניקים ועליזים,
שלא לוקחים  את עצמנו כל כך ברצינות.
🙂

"יום כיף"- אמא ובת… והמוווון שוקולד

רואים את ה "פרילינים- מקס- ברנר" האלו?
אנחנו הכנו  אותם לבד!!!
הנה, כך הם נראים מקרוב:

 אז איך הכנו אותם?
טוב, זה לא היה לגמרי לבד, זה היה בעזרת לוטם, חברה  שלמדה להיות 'שוקולטיירית'.
אמנם מאז לימודיה התבניות והמכשירים מאופסנים בארון,
אבל כשחיפשתי רעיונות לבילוי של 'יום כיף- אמא ובת', שבוע לפני הגיוס של יובל
(וברור שהאמא מתרגשת הרבה יותר מהבת המתגייסת..)
צץ אצלי בראש הרעיון לבקש מלוטם 'סדנת שוקולד פרטית' שכזו, ולוטם המתוקה-  נעתרה!

זה מאוד מסובך, ומדוייק- לעבוד עם שוקולד. וגם דורש כמה מכשירים, וקצת ניסיון…
לכן, אני לא מנסה לתת לכם הוראות ליצירת שוקולד, אלא רק מספרת לכם קצת על התהליך.

זה מתחיל בבישול השוקולד-
סיר אחד עם השוקולד של ה'מסביב' וסיר אחד עם השוקולד (בטעמים מיוחדים..) למילוי.

אחר כך דואגים שהשוקולד יהיה בדיוק בטמפרטורה המתאימה (קוראים לזה: לטמפרר את השוקולד!)
ומערבבים את התערובת הרבה, כדי שתתגבש כך שאחר כך היא תבריק (משום מה קוראים לזה- להזריע..)
וממלאים בשוקולד את תבנית השקעים המיוחדת של הפרלינים:

אחרי דקה, מרוקנים את אותה התבנית שמילינו:

רק שבנתיים חלק מהשוקולד התקרר והתקשה, ונשאר צמוד לדפנות,
ורק מן המרכז של כל שקערורית, נוזלת החוצה שארית השוקולד.

את המרכז הפנוי הזה, ממלאים כעת בשוקולד שהכנו למילוי-
שהוא כזה שאינו מתקשה ממש, ואחר כך כשנותנים ביס הוא נימוח בפה!

וכעת, שופכים מעל הכל שכבה נוספת של השוקולד ה'מתקשה' (של המסביב),
ומיישרים ומהדקים עם 'ספטולה' מיוחדת:

את אותו התהליך עשינו גם עם שוקולד לבן
(ובתוך המילוי אפילו הטמנו כל מני אגוזים ו'הפתעות') :ולאחר ש'סגרנו' בשוקולד גם את התבנית הזו , הכנסנו את התבניות לפריזר לרבע שעה, שיתקררו.
(שוקולטיירים אמיתיים כנראה מחכים כמה שעות טובות, ולעולם לא ישימו בפריזר..)
כשהכל מתקרר ומתקשה , פשוט דופקים על התבנית, והפרלינים משתחררים ו'קופצים' החוצה.

ואווו . איזו התרגשות.
'ממש מקס ברנר', צעקנו יובל ואני שני קולות.

אחר כך עוד עטפנו הכל יפה יפה:

ואיפה האמא ,בכל העניין?
רוב הזמן הייתי "הצלמת", אבל מדי גם פעם עבדתי…ומדי פעם זללתי ..

ומה יוצא לכם מכל זה??!

אז הנה הרעיונות הפשוטים שאפשר להכין בבית בלי כל  השלבים המסובכים והמכשירים:

ממיסים שוקולד עם קצת שמנת, ואז יוצקים את התערובת לתבניות שקעים –
שיש בבית מהצורות גבס של פעם, או פשוט של קוביות קרח.
אנחנו יצקנו  דובונים ולבבות, והוספנו מקלות כמו של סוכריה על מקל:

עוד רעיון שלוטם הציעה:
להמיס שוקולד חום ולבן,
להכין  -עם עפרון או טוש לא מחיק- ציור נחמד על נייר פרגמנט,
ולצבוע אותו עם מכחול טבול בשוקולדים המומסים.
(לא ניסינו, אבל לוטם עשתה את זה עם ילדים והם מאוד נהנו).

***

יום הכיף שלנו המשיך עם מסאג'  מפנק שיובל קיבלה מאפרת, חברתי,
ועם סיבוב בנמל תל אביב, כולל ארוחה.

*******

תכף היא מתגייסת,
ואני זוכרת איך כשהיא נולדה, בתקופה שלפני רצח רבין, היינו באופוריה.
היה נראה אז, שבאמת יש סיכוי לשלום בעתיד הקרוב, ושרנו לה את :
"אני נולדתי לשלום שרק יגיע, אני נולדתי לשלום שרק יבוא.."
וחשבתי שאולי כשהתינוקת שלי תצטרך להתגייס- אולי באמת הצבא כבר לא יהיה  כל כך 'קיומי'.
אבל הנה, היא מתגייסת, והצבא עודו קיומי ביותר.
תינוקת השלום ההיא עומדת להיות 'רכזת התרעה' בחיל האוויר.

***
אז בנתיים- בואו נתפנק על שוקולד, ונמשיך לחלום על שלום.
ובנתיים, לא לחסוך בהזדמנויות ל 'ימי כיף' עם הילדים, לפני שהם גדלים לנו…!

🙂

פרח לכבוד ט"ו בשבט. (מהיר וקליל – מגליל)

אחת שתיים שלוש…  פרח בשלוש דקות:

1. מועכים גליל נייר טואלט, וגוזרים ממנו רצועות.

2. מדביקים את האליפסות ה'מחודדות' שנוצרו- זו לזו במעגל .
–  שש  אליפסות,בדרך כלל יתאימו למעגל שלם.
– הכי קל להדביק עם  דבק חם, אבל אפשר גם עם דבק פלסטי או שדכן.
-לפני 'סגירת המעגל'- מוסיפים גם את 'גבעול' השיפוד.

3. צובעים, עם צבעי גואש, איך שמתחשק.

גוזרים..

מדביקים..

וצובעים..
(זו טליה המתוקה מהצהרון, שצובעת את הפרח, ובתמונה למעלה זו הילי)

חג שמח

🙂

שולחן חגיגי, צ'יק צ'אק.

אז .. יש לי יומולדת.
אז .. האיש שלי, הבשלן – המשקיען , מציע לבשל ארוחת בוקר חגיגית  לי ולכמה חברות.
אז .. הוא טורח יום שלם ומכין מליון מטעמים.
אז .. אני רק צריכה לדאוג לשולחן, ולסדר את המטבח .
אז .. ביום שלפני החגיגה, אני עובדת  עד ארבע, ואחר כך רצה עם הילדות לכמה סידורים דחופים, וחוזרת  ומארגנת מהר את הכלים והמטבח ..
ובסוף – נותרו  לי בדיוק עשר דקות – בשביל השולחן, כי תכף הולכים להופעה של שלומי שבן וקרן אן..(כן, זה אותו 'האיש שלי', שהזמין לנו כרטיסים והפתיע אותי!)
אז מה עושים?
משחקים עם הצבעוניות של המפיות – בשלושה שלבים:
1. מפיות בצבע בולט, מונחות על הצלחות או לצידן.
2. הדהוד נוסף של אותו צבע – חוזר באלמנט שמוצב במרכז השולחן.
3. ועוד הדהודים קטנים של הצבע- בקישוט קטן נוסף, כלשהו.

לי הפעם 'קפצו' ליד מפיות אדומות – אותן פשוט שמתי על הצלחות. (שלב 1).
עציץ  סחלב עם לב אדום (שקיבלתי מאמא שלי ליומולדת)- שימש כאלמנט הצבעוני במרכז השולחן,
ביחד עם ארבע מפיות אדומות שפתחתי וחיברתי  זו לזו מאחור עם סלוטייפ ,
ופרשתי את ה'מפה' האדומה שהתקבלה, במרכז השולחן.
כן, גם נר לבן שמתי ליד. שלהבת זה תמיד טוב.(שלב 2)
על הכוסות קשרתי סרט מתנות אדום, שהיה לי בבית,
ופיזרתי  מסביב קצת עלי ורדים אדומים-
שזמנם עבר כפרחים באגרטל, אבל הם ממש מתאימים כעלים לקישוט . (שלב 3).
זהו. כמה פשוט. ותראו איזה יופי זה יצא.
*******

את אותו הדבר אפשר לעשות עם מפיות צהובות, למשל, ואז לשים במרכז השולחן כלי זכוכית עם לימונים,
או מפיות כתומות וכלי זכוכית עם תפוזים, וכו'.
כ'אלמנט קטן נוסף'- אפשר לגזור לבבות מבריסטול בצבע המפיות, או צבע משלים להן,
ועליהם לכתוב את שמות הסועדים,  או לכתוב 'חג שמח', ולהניח על הצלחות.
אפשר גם להניח שוקולד קטן  או סוכריה על מקל, בצבעוניות מתאימה, על כל צלחת, לקישוט.

טוב, אם כבר, אז אתן לכם גם הצצה על המטעמים שעלו על השולחן הזה אחר כך, שזו כבר אמנות אחרת לגמרי- האמנות של האיש שלי:

והנה הקינוחים של שלב הקפה, שכבר היה על שולחן הסלון:

בסוף עוד עשיתי עם החברות סדנת יצירה קטנטנה של עשר דקות,
וכל אחת הכינה לעצמה תמונה קטנה כזו:

וככה, פתאום היה לי דווקא די נחמד להיות "ילדת יומולדת",
אפילו שהילדה הזו היא  בת 47.
מזל טוב לי.
מזל טוב לכולכם.
שימחו בגיל שלכם- באשר הוא.
🙂